ההספד שנאמר ביום לכתה
/ ליאת תורן
נופר, אישה אהובה שכמוך,
מה אפשר להגיד כדי להיפרד ממך לשלום? איך ניתן להיפרד בלי להרגיש שזה לא הוגן. פשוט כל כך לא הוגן. נוכחותך בחיי כולנו הפכה אותנו לאנשים טובים יותר, קשובים יותר, חייכניים יותר ללא ספק. אנחנו נושאים איתנו את הצחוק העמוק והמתגלגל שלך, את התובנות והאמונה העמוקה שבך, את הקריצות הממזריות שאומרות: "על מי אתם באים לעבוד?" עלייך, נופר אהובה, אי אפשר לעבוד. תמיד אפשר היה לסמוך עלייך שתשחילי את האמת בדרכך המקורית. ראינו איך בשנים האחרונות נאבקת וקמת בגאון והשקעת את כולך בעולם הקולנוע, ביצירת הפנטזיה האולטימטיבית. והנה באה המציאות וטרפה את הכל מחדש. ונופר, את, באישיותך המדהימה, בנשמתך המוארת שחררת את כולנו, אחד אחד, בחיוך אחרון, במבט חכם, במילה קולעת ובעצם, היית לכולנו נחמה. אנחנו אוהבים אותך כל כך נופר. אנא סלחי לנו אם פגענו בך בדרך כלשהי, ובקשי טוב עבורנו שם במלכות השמיים. דברי בזכות אוהבייך שנשארו כאן, על פני האדמה, עם חור גדול בלב שקוראים לו געגוע.
לקריאה
סגור
